ילדים, איזה כריכים אתם רוצים למחר?
2 כריכים עם חביתה! אמר בן ה-16 וחצי
2 כריכים עם אבוקדו! אמר אחיו התאום
פיתה עם סלט טונה! אמרה בת ה-12 (ב-3 שבועות ליתר דיוק)
מעולה! אמרתי אני.
לא ישנתי טוב בלילה. שילוב של המצב, השמחה על החוזרים והתסכול על מי שעדין שם וגם עניינים אישיים.
קמתי בשש בבוקר, די הפוך.
ונזכרתי שזה בידיים שלי. באחריותי – איך הייתי רוצה שהיום שלי ייראה?
ואמרתי לעצמי שמגיע לי שהיום שלי יהיה טוב, רגוע, שמח, עם הקשבה לעצמי ועשייה שמתאימה לי.
ישבתי למדיטציה, ניסיתי להרפות, להיות עם כל מה שעולה.
השעון צילצל, הקטנה התעוררה. קדימה לכריכים.
ביצה על המחבת, טונה מתערבבת עם מיונז וחמוצים, אבוקדו, לימון, מלח-פלפל ושמחה עולה – איזה כיף שאני יכול להכין לילדים שלי כריכים לביה"ס!
והיום גם בכל שמחה מתגנב לו העצב על אלו שעדין לא יכולים להכין ועל אלו שלא יוכלו יותר.
אפשר גם וגם? אני מנסה.