fbpx
הסימפטום הוא רק הרמז

כשקשה לנו לבטא את הקושי שעובר עלינו במילים, הגוף מבטא את זה במעשים.

המעשים האלו נקראים סימפטומים, וזה הדיבור של הגוף: "עצור רגע, משהו לא בסדר".
אצל ילדים, במיוחד הקטנים, זה הרבה יותר חזק, כי אין להם בכלל יכולת מילולית לבטא את הקושי.

למשל:
👈 אם קשה ללכת לגן, אני מייצר חום ושיעול.
👈 אם יש קושי עם חברים אני מייצר כאב בטן.
👈 אם אני לא יכול לשמוע יותר את מה שקורה מסביבי, אני מייצר דלקת אוזניים.
👈 אם משהו תקוע לי ואני ממש רוצה להוציא החוצה ולא יודע איך, אני מייצר דלקת גרון.

ובעולם המערבי המטרה היא לעשות שיהיה נעים כל הזמן, אז מגרשים את הסימפטום באמצעות תרופה למשל, והנה "נעים" שוב, כמובן עד הפעם הבאה…

והפעם הבאה באה, לפעמים מהר:
👈 דלקת גרון שעברה סבב אנטיביוטיקה ואחרי כמה ימים שוב חוזרת.
👈 דלקת אוזניים שטופלה בתרופות, והיה נעים לכמה ימים ואז שוב האוזניים כואבות.
👈 ילד קטן שמפתח חום, היה כמה ימים בבית, ירד קצת החום ומוחזר לגן כשעדין מעוך.

אז סימפטום הוא רק הדרך של הגוף לומר "יש בעיה", והוא ממש בקשה להסתכל על הבעיה ולא רק לסלק את הסימפטום, כי הגוף החכם לא מוותר עד שנסתכל עמוק יותר פנימה ☘️

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבתם? שתפו גם אחרים!