לא מדובר בכסף, זהב, ביטקוין או מניות, לא תרגיל עוקץ ואפילו לא גניבת מסטיקים מהמכולת.
מדובר בשוד הרבה יותר גדול, כזה שמשפיע כל הזמן על מיליארדים וגם עלי ועליך.
השוד מתחיל בבוקר כשאנחנו קמים וזה הדבר הראשון שנמצא לנו מול העיניים כשאנחנו פוקחים אותן.
השוד לא פוסח גם על הילדים, כשהם קמים טרוטי עיניים ישר לשם, בחופשים וגם בזמן הלימודים.
השודדים תמימים למראה: מכשירים מלבניים וקטנים יחסית, כאלה שנכנסים לכל כיס ואיתנו בכל מקום וכמעט בלי להרגיש, שודדים לנו את שני הדברים הכי יקרים שיש לנו: הזמן והתודעה.
זו לא תיאוריות קונספירציה, את השודדים תמצאו בחיפוש "נזקי השימוש בסמארטפון" עם 52,000 תוצאות (רק בעברית) שכוללות מחקרים עדכניים.
אני כותב על השודדים האלו ממקום מאוד אישי וכואב – הם נמצאים כבר זמן גם אצלי ואצל הילדים שלי, הנזקים שלהם מוחשיים ואמיתיים, אבל התחכום שלהם גורם לנו להתעלם ולטאטא את הנזקים האלו מתחת לשטיח, שוב ושוב.
הסיבה היא שאלפי מתכנתים ואנשי מקצוע, הכי מוכשרים, הכי גאונים והכי מתוגמלים, בונים את זה ככה: שהכל ייראה לנו נעים, שנרצה לקרוא ולראות עוד ושנפחד להחמיץ משהו, והתמורה היא, פרט לפרטיות שכבר מזמן נעלמה, הם הזמן והתודעה שלנו.
אנחנו נשאבים, בלי לשים לב
למרות שהמילה התמכרות נשמעת כמילה קשה מאוד, זה המצב, אנחנו כבר מכורים, ממזמן.
זה לא היה נורא כל כך אם היה מדובר רק בנו המבוגרים.
ברור, התמכרות זה לא דבר טוב בשום צורה אבל מבוגרים עוד יודעים איכשהו לחיות עם זה.
הבעיה הופכת למשמעותית הרבה יותר כשמדובר בילדים שלנו. בגילאי הילדות, והיום יש ילדים בגיל 5 עם סמארטפון, הנזקים חמורים הרבה יותר.
אלו הגילאים בהם הגוף והמוח, הרגש והנפש, נמצאים בשלבי התפתחות ושינוי מתמידים, והשימוש האינטנסיבי בסמארטפון פוגע ביכולות בסיסיות כמו להיות בקשב ותשומת לב, לפתח אמפטיה, לדעת לווסת את עצמך ועוד, ואלו דברים שיכולים ללכת איתם לטווחים הארוכים ביותר בחייהם.
הילדים רגישים במיוחד לזה
אני לא רוצה להיות נביא זעם, אבל המצב חמור, אבל אולי כדאי להשמיע קריאות כאלו. .
ואחרי שזעקנו קצת, שנתחיל במה עושים?
טוב, ברור שלטפל במשהו גדול כזה, כשברקע יש כוחות אדירים שכובלים אותנו למכשירים, זה לא משהו לפוסט אחד, גם לא לשלושה, ומצד שני, כדאי להתחיל במשהו…
אז יש שני דברים להתחיל בהם: מודעות ואחריות.
מודעות – להיות מודעים קודם כל להרגלי הצריכה של כל אחד מאיתנו המבוגרים. למשל:
ואז, כשאני מתחיל להיות מודע לעד כמה אני צמוד ותלוי בסמארטפון, אני יכול לקחת אחריות על זה ולשנות. למשל:
שמחה ויחד לא מצריכים שום מכשיר
כן, זה הרבה לעשות וזה לא פשוט, כי שוב, שדדו את התודעה שלנו וגרמו לנו להתמכר, וכשמתחילים בגמילה זה לא נעים (חוסר שקט ועצבנות למשל).
אבל כשאנחנו מתחילים להיות מודעים לכך, אנחנו יכולים לקחת אחריות ולשנות, כדי להתחיל לשלוט על ההרגל הזה ולקבוע את המינון, במקום שהוא ישלוט בנו
ומה עם הילדים? אחרי שאנחנו ההורים נתחיל בשינוי, רק אז נוכל לגשת ולעשות את השינוי אצל הילדים (ועל כך בפוסטים הבאים).
כי הילדים מתבוננים עלינו. הם לומדים ממה שאנחנו עושים ולא ממה שאנחנו אומרים.
נכון, לא פשוט, אבל הדרך לחירות עוברת במודעות ואחריות, ותזכרו שלכל שינוי קטן שאנחנו עושים בעצמנו ועל עצמנו, יש השפעה גדולה על הילדים שלנו.
להתייעצות עם ערן לשם על פתרונות טבעיים ויעילים למגוון בעיות בריאותיות, פיזיות ורגשיות בילדים:
או