יש ילדים שחיים מהאוויר, אוכל לא מעניין אותם כלל
ויש ילדים שאוכל מאוד מעניין אותם!
ילד קטן שאוכל טוב זה משמח, כי האינסטינקט ההורי שלנו אומר שכשיש אוכל והילד הקטן אוכל בתיאבון, הסיכוי שהוא יהיה בריא וחזק טוב הרבה יותר מילד שאוכל כמו ציפור.
יש בזה משהו מדויק, כי כשאוכלים יש כוחות, אנרגיה, משאבים, "צ'י" לפי הרפואה הסינית-יפנית, להתמודדות עם מה שמופיע.
ומצד שני יש בזה גם משהו שיכול להוביל דווקא לבעיות.
מערכת העיכול אצל תינוקות וילדים קטנים, עד גיל 5 בערך, נמצאת בשלבי גדילה, צמיחה והתפתחות, והיא לא בשלה לגמרי.
כשילד אוכל הכל ומגוון ("ממש כמו מבוגר" אומרים לי לפעמים הורים שמגיעים לטיפול עם הילד) ומערכת העיכול עדין לא לגמרי בשלה, זה יכול לגרום לצרות לפעמים.
"תקיעות מזון" קוראים לזה ברפואה הסינית-יפנית, וזה לא חלילה שהמזון נתקע ולא יורד, אלא שהמזון לא מתעכל טוב ויכול לגרום לכאבי בטן, גזים, שינויים ביציאות וגם לליחה, נזלת ושיעול.
אז מה עושים?
לא מונעים מהילד לאכול כמובן, זה טוב שהוא אוכל, אבל שמים לב איך ומה הוא אוכל:
– כמות: ילד קטן לא צריך לאכול כמות כמעט כמו של מבוגר
– מגוון: לכולנו עדיף לאכול יותר פשוט ופחות מגוון (ובחיי שהגיע הזמן שבמסעדות יהיו מנות שמורכבות מ-2-3 מרכיבים),
ואצל ילד קטן זה חשוב עוד יותר.
למשל, ארוחת ערב נפוצה זה אבוקדו עם ביצה. כל אחד מהם בנפרד זה נהדר, אבל יחד? קצת קשה לעיכול. כנ"ל טונה עם ביצה.
– סוג המזון: לחלק מהילדים והמבוגרים יש רגישות למוצרי חלב וחיטה. אני לא מדבר על רמה מסכנת חיים או אלרגיה, אלא רגישות.
למשל, ילד מנוזל ומשתעל, פחות טוב לו לאכול פיצה. ילד עם כאבי בטן, מומלץ לבדוק אם הימנעות מחלב ל10-14 ימים תעשה לו יותר טוב.
ועוד טיפ קטן, לאכול בשקט, ברוגע, בלי טלפונים באזור, מאוד עוזר לעיכול.
שורה תחתונה, זה טוב שילד אוכל טוב, אבל חשוב לשים לב לכמות, מגוון וסוג המזון, במיוחד אם לילד יש נזלת, שיעול, ליחה, נוזלים באוזניים, בעיות נשימה ובעיות במערכת העיכול.