בימים האלו עוברות בראש מחשבות כמו רכבת מהירה שלא מפסיקה.
ומשתלבים בהן רגשות שמוספים על המחשבות וגורמות לפעמים ללופ שלפעמים מרגיש אין סופי.
את רובם אפשר להגדיר כ-"מה היה? איזה פחד/עצב/בלתי נתפס, מה יהיה? איזה חוסר אונים/לחץ/מתח".
וכשהמחשבות והרגשות נעות בין העבר לעתיד (בצורה מאוד טבעית בזמנים כאלה), כשלמה שקורה עכשיו בהווה כמעט ולא נשאר מקום.
מה שאני מנסה לעשות במצב כזה, זה ליצור מחיצה בין מה שהיה ויהיה לבין מה שעכשיו.
כי אני יודע שהדרך היחידה שלי להשפיע היא על העכשיו, ושהעכשיו יוצר גם את העתיד.
אז מה קורה עכשיו?
⬅️ אם אני חרד וחושש ממה שיהיה, אפשר לעצור ל-2 דקות ולעשות תרגילי נשימה.
⬅️ אם אני מוצף ממה שהיה ואני בחדשות, להתנתק ולומר לעצמי "אני אתעדכן בהמשך", ולצאת להליכה
קצרה ואם אי אפשר לעשות 2-3 דקות של מתיחות וקפיצה במקום.
⬅️ אם אני קצר רוח עם הילדים, לראות שהם יכולים להסתדר כמה דקות בעצמם (ואם לא ויש עוד מבוגר לבקש ממנו להיות איתם), להיכנס למיטה ל-10 דקות ולנשום (ולא לרוץ לטלפון!).
העקרון בכל המצבים הוא כזה:
◻️ אני מזהה שקשה לי
◻️ אני לא מדחיק ודוחה את הקושי
◻️ אני עוצר את מה שאני עושה ועושה משהו אחר (נשימות, מתיחות, פעילות גופנית, מנוחה).
◻️ וזה מאפשר לי להתנתק ממה שהיה ומה שיהיה ולהתרכז בעכשיו.
נכון, זה מחזיק לפעמים לקצת, אבל ככל שאני מודע ועושה את זה יותר, כך התודעה מתרגלת את זה וכשמתרגלים הופכים למיומנים יותר 🧘🏼♀️
וכמובן, אפשר גם להראות לילדים איך אפשר לעשות את זה.
ואסיים בתזכורת:
ברביעי הקרוב ב-20:30 – זום להורים שרוצים לקבל כלים פשוטים ואפקטיביים לחזק ולהרגיע את הילדים ולקבל כוחות בעצמם, בזמנים הקשים שכולנו עוברים
הכל בלינק