"עלה לו הדם לראש", "ירד לי הלב לתחתונים"/ כן, ביטויים שגורים שכאלה יש בהם הרבה מן האמת ולרגשות שלנו יש כיוון!
הסינים (ברור שהסינים 😊) גילו את זה מזמן וגם שייכו רגשות לאיברים.
למשל הרגש כעס – שהכיוון שלו, בדיוק כמו הביטוי, הוא למעלה.
הביטוי של כעס כזה, במיוחד כשאנחנו מאוד כועסים יכול להיות סחרחורת, כאב ראש, חוסר שקט, עלייה בדופק ובלחץ הדם וזה מתואר ברפואה הסינית כמו אש חזקה שעולה למעלה.
אז כל אחד כועס לפעמים וזה בסדר, אבל אם אנחנו נוטים לכעוס על כל דבר קטן, זה הזמן לעצור רגע ולהבין שכעס כזה פוגע קודם כל בנו – בריאותית, כמו שראינו, וגם נפשית רגשית.
רגע, למה בכלל אנחנו כועסים?
אחת מהסיבות היא שהעולם לא מתנהל כמו שהיינו רוצים.
הוא הרי צריך ואפילו חייב להתנהל לפי אמות המידה הברורות שלי, ואם הוא לא מתנהל ככה, אז ברור שאכעס, לא?
יש בזה גם שליטה – אני צריך שהכל יתנהל כמו שאני רוצה, אחרת אני מה זה אכעס, כעס כזה שיכול לשרוף את העולם (ותכל'ס בעיקר אותי).
מוכר? אולי אתם מזהים ילד שאתם מכירים בתוך זה? אולי מבוגר?
אז העולם לא מתנהל, בדרך כלל, כמו שהייתי רוצה, זאת עובדה, כואבת לפעמים אבל עובדה מוצקה…
כך שאולי כדאי לבדוק איך מחליפים את התגובה שלי למה שהוא לא בשליטתי?
ובילדים – הילד שכועס כל הזמן כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, מה עושים איתו?
ההתחלה של הפתרון לילד הכועס מתחילה אצלנו ההורים בשאלה – האם אצלי יש נטייה לכעוס בכל פעם שהדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה?
נכון, כעס הוא הרבה פעמים הרגל, אבל כמו כל הרגל, גם אותו אפשר עם קצת נכונות והשקעה, לשנות.
וכשאני משנה הרגל שמזיק לי, הילד שלי מרגיש ורואה את זה, והדברים מתחילים להשתנות גם אצלו.
הסינים אמרו "כדי לטפל בילד טפל בהורים" כי הם ידעו שזה מתחיל בנו ההורים, אז הנה, נקודה קטנה למחשבה, על כעס ועל האפשרות לשנות עוד הרגל, לאט לאט…