מגע הוא חשוב וחיוני ממש כמו מים ומזון. המגע חשוב במיוחד לילדים וזה נושא שנחקר לא מעט.
זיכרון מתוק ואישי שלי שקשור במגע וילדים מחזיר אותי כמעט 9 וחצי שנים אחרונה, כשנולדו התאומים שלי.
אחד מהם היה קצת קטן אז הוא שהה בפגייה, ואין לכם מושג עד כמה שמחתי כשהרופא אמר שאחד הדברים החשובים לפג הוא מגע ומגע ישיר – גוף לגוף, ושזה נחקר ונמצא מאוד יעיל להתפתחות.
הם קראו לזה "קנגורו" – מורידים חולצה ושמים את התינוק על החזה, צמוד אליך ומכסים. אין הרגשה טובה וחמימה יותר מזה.
אז כולנו מודעים לכך ומנסים לתת כמה שיותר מגע אוהב לילדים שלנו, וכאן אין יותר מדי – אף אחד לא פוחד ממנת יתר של אהבה (פרט אולי לילדים מתבגרים J).
העור חושב, מרגיש ויודע
כשאנחנו מחבקים או נוגעים, המגע נעשה בין עור לעור. העור נתפש יותר מדי פעמים כמובן מאליו, והגיע הזמן לתת לו את הכבוד המגיע לו, כי העור קולט את התחושות ומתרגם אותן להפרשת חומרים שונים שעוזרים לנו להרגיש טוב יותר.
מבחינה התפתחותית עוברית, ישנן 3 שכבות שנוצרות בתחילת ההתפתחות העוברית, והעור והמוח (ומערכת העצבים שהמוח הוא חלק ממנה), נוצרים מאותה שכבת תאים (שקרויה אקטודרם).
כך שיש קשר ישיר בין המוח לעור שמתחיל עוד ממש מההתחלה, והעור למעשה מעבד את התחושות, שולח אותות למוח אבל לא רק.
העור גורם להפרשת הורמון שגורם לנו להרגיש מאוד טוב
במחקים שנעשו, בעיקר ביפן, התגלה שעל העור יש קולטנים (רצפטורים) שמשפיעים על הפרשת הורמונים וחומרים שמשפיעים על מערכת העצבים, על רמות המתח שלנו וגם על מערכת החיסון.
התגלה שגירוי הקולטנים הללו גורם להפרשת אוקסיטוצין, שנקרא גם הורמון האהבה.
וויקיפדיה סיכמה יפה את מה שההורמון המופלא הזה עושה: "אוקסיטוצין (Oxytocin) הוא הורמון שמכווץ את הרחם בזמן לידה ומקל על הפרשת החלב בזמן הנקה. מכונה גם "הורמון האהבה". אוקסיטוצין מופרש אצל נשים וגברים בזמן אורגזמה. אוקסיטוצין משמש גם כמוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) שממלא תפקיד בקשרים חברתיים, ולפי מחקרים עדכניים, עשוי להשפיע על יצירת האמון הבין-אישי"
רמות המתח יורדות, מערכת החיסון עולה
כשאנחנו מרגישים טוב, אהובים ונאהבים, רמות המתח-סטרס יורדות, וכשאין מתח, מערכת החיסון יכולה לתפקד במיטבה – להתחזק, לטפל בבעיות שונות בגוף, ללמוד ולהתפתח.
אצל תינוקות וילדים קטנים זה יותר עוצמתי – מערכת החיסון עדין לא בשלה, היא מגיבה, לפעמים בדרמטיות, לחשיפה לחיידקים, וירוסים וכדומה, ומחלה מתפתחת.
מרכיב שלפעמים בלתי נראה אצל הילד שקשור בתפקוד מערכת החיסון הוא המתח, ואנחנו ההורים לרוב לא מרגישים בכך – איזה סיבה יש לילד להיות מתוח?
האמת היא שיש לא מעט סיבות שקשורות בעיקר בסביבה – לחץ של ההורים (ולא צריך להראות את זה, מרגישים…), ויכוחים ומריבות, מסגרת חדשה שהילד פוגש ועוד.
הבעיה היא שהילדים, במיוחד הקטנים, לא יודעים להראות שהם במתח, ולפעמים הדרך של הגוף להציג את המתח בו היא נמצא היא באמצעות מחלה.
מערכת החיסון מתפקדת, כאמור, פשוט פחות טוב ונוצרת מחלה שאחד מתפקידיה הוא גם לנקז החוצה את המתח שנצבר.
איך תוכלו לעזור לילד שלכם?
בפוסט הזה דיברתי על מגע, וזאת המטרה – ליצור יותר הזדמנויות למגע.
מגע אוהב, חם, לא שיפוטי ולא תלוי בכלום (לא כפרס על משהו, למשל חיבוק אם הילד קיבל ציון גבוה) עוזר מאוד.
אצלי בקליניקה, פרט לטיפול השונישין (דיקור יפני ללא מחטים לילדים), שכולל בתוכו מגע – וזה לפעמים מדהים לראות איך ילד נרגע בשניות, אני מדריך את ההורים לבצע טיפול ביתי פשוט, שלוקח כמה דקות ביום, ופרט לכך שזה עוזר בטיפול, זה מקרב בין ההורה לילד וכולל בתוכו מגע "בילט אין".
הטיפול של ההורה בילד בבית מאוד מרגיע אותו – יש לילד זנן איכות נטו עם ההורה (וזה מתקשר גם לפוסט הקודם – מה הילדים שלנו זוכרים כשהם גדלים), הוא מקבל מגע – אחד מאבני היסוד, והוא נרגע ומתחזק.
אז קדימה, אתם מוזמנים לתת אהבה, חום ומגע ולדעת – זה מרפא!