יש משהו מהפנט באש שדולקת – היא מושכת את העין ואפשר להתבונן בה שעות.
והאש הזאת מזכירה ילדים – גם הם דינמיים, בלתי צפויים, לפעמים מתפרצים – נדלקים בקלות, ולפעמים אפשר להתבונן בהם שעות ולהיקסם.
ההשוואה הזאת היא לא מקרית, כי לפי הראייה של הרפואה הסינית והיפנית בילדים יש אש רבה.
כמובן, דרכי ההתבוננות של הסינים והיפנים מאוד ציוריות, והציוריות הזאת, למרות שהיא מתרבות אחרת לגמרי, עוזרת לנו להבין דברים.
אז מה הכוונה שבילדים יש אש רבה?
באחד הפוסטים כתבתי על יין ויאנג – שני ניגודים: קור וחום, יום ולילה, גבר ואשה…
אצל ילדים, אנרגיית היאנג החמה אופיינית יותר להם, והם זקוקים לה להתפתחות והגדילה.
לכן יש לילדים שפע של חום (זאת האש) שגורמת להם להיות מאוד אקטיביים, לפעמים חם להם גם ביום קר, להיות לבביים יותר (תלוי בילד הספציפי כמובן) ויש כאלה שחסרי שקט ומתקשים לשבת במקום אחד.
הם משתנים כל כך מהר…
מה שבטוח הוא שהחום הזה עוזר להם להשתנות, לפעמים דרמטית, ותוך זמן קצר – הסתכלתי לפני כמה ימים על סרטון וידאו של הילדים שלי מלפני חודשיים וזה מדהים עד כמה הם אחרים היום.
לכך תורמת אנרגיית היאנג הזאת שטומנת בחובה חום ואש, וזה הטבע של הילדים – אותן תכונות שיש לחום ולאש, לטוב ולפעמים גם לפחות טוב, כשהם יוצאים מאיזון.
בעיניי, ככל שאנחנו מבינים יותר את הטבע של הילדים שלנו, כך קל לנו יותר לגדל אותם בשמחה ואהבה, ואני מקווה שתרמתי משהו קטן להבנה הזאת היום.
אז אם אתם עושים מדורה, תתבוננו בה ותנסו למצוא עוד נקודות דימיון והשקה בין האש לילד/ה הפרטי/ת שלכם, וגם אם לא יוצא לכם, תדעו שיש אש פנימית עדינה וחשובה בתוך המקסים שלכם.