לפעמים אני שומע מהורים שמגיעים לקליניקה עם ילד שחולה בתדירות גבוהה, שגם הם חולים כמעט כמוהו 
הקשר נראה ברור – הילד חולה ומדביק את ההורה,
אבל בעצם הוא לא ישיר כל כך..
ילד קטן חולה בדרך כלל כי יש 3 מערכות עיקריות שנמצאות בתהליכי התפתחות והבשלה – נשימה, חיסון ועיכול.
בגלל שהן לא בשלות, הן לא יכולות להתמודד מספיק טוב עם גורמי מחלה, פיזיים – כמו חיידקים, וירוסים, אלרגנים 
וגם גורמים רגשיים משפיעים – כמו סטרס, שינויים (אח חדש, גן חדש, בית חדש למשל) או תגובות רגשיות.
ואצל מבוגרים?
אצל מבוגרים המערכות בשלות ואמורות להיות יותר מאוזנת, וזה שההורה חולה בתדירות גבוהה יחד עם הילד,
אומר שיש אצלו מערכות שיצאו מאיזון.
אז מה בעצם מוציא אותן מאיזון?
כמה דוגמאות נפוצות: תזונה לא מתאימה, חוסר בפעילות גופנית, שינה לא מספקת, הרבה זמן בתוך המסך (ובתוכו חוסר פעילות, סטרס, מנח גוף מכונס פנימה עקב הישיבה והראש השפוף) ובעיקר סטרס 
כי סטרס – מתח נפשי, הוא אחד מהגורמים שהכי מחלישים אותנו, ולפעמים אנחנו פשוט לא שמים לב שאנחנו בסטרס, בעיקר כשהילד חולה 
טוב, אז התחלנו להבין…
מה כדאי לעשות?
קודם כל לשאול את עצמך בכנות – "האם אני בסטרס"
אם התשובה היא חיובית הכל בסדר, רובנו סטרס…
לכן אין צורך לחבר אליה אשמה כמו "אוף…עוד פעם אני בסטרס, מה יהיה איתי, למה אני לא מצליח לצאת מזה…"
לפעמים זה עולה בטבעיות, אבל זה לא עוזר…
השאלה הבאה היא "מה גורם לי להיות בסטרס?"
למשל – אני לא ישן מספיק, אני אוכל לא מסודר ומרגיש כבד אחרי כל ארוחה, אני המון במסך, אני בלחץ בגלל שהילד חולה….
וגם כאן, בלי אשמה בבקשה, גם ככה יש לנו מספיק.
השאלה השלישית היא "מה יכול לעזור לי?"
כאן אני מציע לקחת תשובה אחת שאתם מרגישים שהיא הכי משמעותית ולהתחיל לעשות איתה משהו קטן, כי מהפכות גדולות בדרך כלל לא מצליחות.
למשל – הערב אכבה את המסך שעה לפני השינה 
או, היום אסיים לאכול ב-20:30 
או, היום אצא לסיבוב של הליכה, ואם אתם לא עושים פעילות, משהו קל וקצר בשביל התחלה, אנחנו לא בתחרות
אז שורה תחתונה, אם אתם חולים הרבה, צריך לשאול למה.
זה לא רק בגלל שהילד חולה, זה קשור בעוד דברים.
בודקים בכנות למה, מנסים לא להכניס את אשמה למשוואה ומתחילים לעשות משהו אחד קטן היום כדי לשנות 