לפני 15 שנה עבדתי במחלקה לרפואה משולבת בבית חולים אסף הרופא.
פעם בשבוע התלוויתי לנוירולוג ילדים, במרפאה שבה הוא קיבל ילדים עם אתגרים מגוונים, לפעמים מאוד קשים.
הוא טיפוס מיוחד ומאוד בעד שילוב של סוגי רפואה שונים ולמדתי ממנו המון.
אחד הדברים שנכנסו לי למחזור הדם כמטפל ואיש רפואה, היו שתי המילים של הד"ר:
"תקשיב לאמא".
לכן ביקורים אצלו לקחו זמן. הוא שאל שאלות והקשיב. ואחר כך חשב, ואחר כך נתן את הפתרון שלו, שלפעמים כלל הפנייה למרפאה בה עבדתי לטיפולים "משלימים".
הוא מהרופאים שממש לא מיהרו לתת ריטלין למשל, והוא אמר לי שזאת אחת הסיבות שמורות וגננות לא אוהבות אותו…
(הוא היה מקבל הורים שהגננת/מורה שלחה כדי שהילד יקבל ריטלין…אבל אין לי ספק שיש המון מורות וגננות שלא דוגלות בזה).
אז אמא (ולפעמים גם אבא), את יודעת.
וכשאמא מגיעה אלי עם הילד לטיפול אני שואל ומקשיב והיא מספרת לי לא רק על המצב של הילד אלא גם מה היא חושבת שקורה, וזה חלק מאוד חשוב מהאבחנה.
לפעמים היא אומרת "אולי אני מדברת שטויות, אני לא רופאה", אבל אני תמיד יודע שאלו דברי אמת מתוך הבנה עמוקה וחיבור לילד שלה.
לכן אני רוצה לחזק את ההרגשה שלכן שאתן יודעות. אתן יודעות מה טוב לילדים, מה מזיק להם, איזה טיפול כבר בלתי נסבל לתת ומה כן כדאי לתת.
אלו אינטואיציות עמוקות שעוברות מדור לדור משחר ההיסטוריה, והן קצת "נכבו" לטובת הטכנולוגיה והמדע.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד בעד טכנולוגיה, מדע ורפואה מודרנית, אבל אפשר לשלב ביניהם לבין היכולות האנושיות שטבועות בהורים ובין סוגים שונים של רפואה.
אז אמא (וכמובן, יש גם אבות), תחושות הבטן שלך נכונות בדרך כלל, הקול הפנימי שאת מרגישה שהוא נכון, אמיתי.
וכן, לפעמים צריך להתייעץ, לבדוק, לבחור נתיבים כאלה ואחרים, אבל לא במקום הקול פנימי שמרגיש נכון, אלא בשילוב.
ואם תרצי להתייעץ ולשתף אותי בתובנות שלך על הבריאות של הילד.ה או הילדים שלך, אני כאן בשמחה 😊