המציאות משתנה בקצב יותר ממטורף.
אחרי ש"התרגלנו" למצב (לא באמת…), מצב חדש הבוקר עם הכניסה של ארה"ב, לתוך חוסר הוודאות ש"התרגלנו" להיות בה (לא באמת…) נכנסה עוד חוסר וודאות 😵💫
הבוקר הרגשתי את זה חזק ושאלתי את עצמי "מה עושים עכשיו?"
עלו שאלות לגבי הילדים, הקליניקה, הקורסים למטפלים, חופשות מתוכננות.
ואלו הרי צרות של עשירים, כי מה עם אלו שביתם נהרס? מה עם הפצועים? ההרוגים ומשפחותיהם? החטופים? החיילים⁉
חוסר וודאות אחד גדול, ולנו כבני אדם מאוד קשה עם זה ולילדים עוד יותר.
ושאלתי את עצמי – מה באמת עושים❓
והתשובה שעלתה – מה שביכולתי.
לפעמים "מה שביכולתי" הזה הוא רק תחפושת לעשייה שהיא מעבר ליכולותיי, והפעם אני משתדל להיות יותר ממוקד – מה שבאמת ביכולתי.
וכדי לבדוק את זה ישבתי וכתבתי:
🔵 לדאוג לעצמי – לאכול ולשתות – בצורה מאוזנת עד כמה שאפשר, לנוח (עד כמה שאפשר), לעשות דברים שממלאים אותי, לראות פחות חדשות.
כי אם לא אדאג לעצמי קודם, לא יהיו לי כוחות לדאוג לאחרים (בדיוק כמו מסיכת החמצן במטוס)
🔴 לדאוג לילדים – למזון, לסביבה מאוזנת, לברר איך הם רגשית (כל אחד בנפרד), להיות נוכח.
🔵 לבדוק מה עם הלקוחות – למטופלים שרצף הטיפולים נקטע, למטפלים שבהכשרות שלי.
🟡 העבודה בכלל – איך ממשיכים לעבוד כעצמאי במצב לא נודע שכזה, וכבר עברנו כמה כאלה בשנים האחרונות.
וכשאני רושם את זה, זה עושה לי סדר.
זה מפחית את הבלבול, מייצב את הדברים ומאפשר לי להתחיל במשהו מתוך זה:
מה שביכולתי (ותוך כדי תנועה נראה מה באמת ביכולתי).
ומה ביכולתכם?
נסו לעשות את התרגיל הזה אם בא לכם ואם תרצו לשתף או לשאול, בשמחה 🪷
שלחו אלי ווטסאפ בלחיצה כאן >>
או התקשרו: 0526868768