יש לנו חברת חשמל קטנה בפנים שמייצרת את האנרגיה שלנו.
בסינית זה נקרא "צ'י" – אנרגיית החיים בתרגום חופשי (מאוד).
אז כמה צ'י יש לנו ומה ייקבע את זה?
אפשר לייצר צ'י במהירות למשל מסוכר, אבל אז, כמו שמזינים תחנת כוח בפחם או נפט, זאת אנרגיה שנשרפת מאוד מהר וגם מזהמת ואז צריך עוד ועוד מהאנרגיה הזו.
ואפשר גם להזין את עצמנו במשאבים שקיימים מסביבנו, כמו תחנת כוח שמוזנת מאנרגיית השמש.
כאן יש אנרגיה בלתי נדלית שלא מזהמת ואפילו מחזקת.
אז צ'י יש ממש בכל מקום.
יש צ'י מזין ויש צ'י מתיש והדרך להבדיל ביניהם היא איך אנחנו מרגישים אחרי שאנחנו צורכים את הצ'י הזה:
האם אנרגטיים, שמחים, רגועים או שעצבניים, מותשים ומתוסכלים?
והמקורות הם לא רק אוכל ושתיה, הם גם מקורות רגשיים:
עד כמה אני מגיב אוטומטית למה שמעצבן אותי?
עד כמה אני יכול לספוג את זה?
עד כמה אני מחייך ושמח במה שיש לי?
גם אם אני נמצא במצב של חוסר וודאות.
באופן אישי, אחד הדברים שמטעינים אותי מיד הוא לומר לעצמי תודה על הילדים שלי.
נכון, לא תמיד זה קל, הרבה פעמים זה לא כיף, אבל לקום בבוקר מוקדם, להכין להם את הסנווידצ'ים, להעיר אותם ברכות (גם אם זה לבקש 5 פעמים לקום) ולתת להם חיבוק ביציאה לביה"ס, גורם לי לחייך ולהיטען ואני חושב שגם להם.
אז צ'י יש בשפע, ממש בכל מקום, והרבה פעמים זאת הבחירה שלנו באיזה צ'י לבחור ומאיזה להיטען ומצד שני, להיות מודעים לסוגי הצ'י שפחות מטעינים אותנו.
והנה הצעה: לשבת 2-3 דקות ולרשום את זה – מה מטעין ומה פחות והיום לנסות לעשות יותר ממה שמטעין אותך.
ויש לזה בונוס מיוחד – כאשר לי כהורה יש יותר צ'י איכותי, הילדים שלי מרוויחים בענק!
אני יותר רגוע, סבלני, מחייך, שמח וזה מקרין ישירות אליהם!
ברור, החיים מורכבים מזה,
אבל תשומת לב למה שמזין אותי וגם למה שמפיל אותי, יכולה לעזור להתמקד במה שמזין.
שיהיה יום עם הרבה צ'י מזין!
נ.ב.
גם אם אנחנו בוחרים לפעמים בצ'י פחות מזין (ומי לא עושה את זה לפעמים) אפשר לומר גם לזה תודה ולא להיות מתוסכלים מהבחירה, כי התודה במקום להיכנס לתסכול, יכולה להפוך גם צ'י פחות מזין למזין.
יום מקסים 🙂
ערן