כולנו זקוקים לשגרה.
שגרה היא אדמה יציבה מתחת לרגלים, שמאפשרת לנו לחיות, בשקט יחסי, ולפעול לא מתוך הישרדות ולחץ.
ומה קורה כשהכל מתהפך, האדמה רועדות, אין יציבות, אין ביטחון, אין ידיעה מה יהיה?
באופן לגמרי טבעי נהיה לחץ ומתח, חוסר ודאות, פחד, אי ידיעה מה הולך לקרות.
ככה אנחנו בנויים – במצב של אי יציבות המערכת ההישרדותית שבמוח שלנו פעילה הרבה יותר וכשזה קורה לאורך זמן החיים משתבשים.
זה בדיוק המצב עכשיו – שיבוש רציני בחיים בגלל כל הדברים הנוראים והבלתי ניתנים לתפיסה שקרו, ומה שעוד הולך לקרות.
לכן זה הגיוני לגמרי שנהיה במצב ההישרדותי והמשובש, אבל יש דרכים גם לנסות ולצאת ממנו מדי פעם.
הרבה נכתב על זה ובטח קראתם – למשל: לנסות לשמור על שגרה, לקחת פסקי זמן ארוכים מהחדשות, לא לראות סרטונים נוראיים ולנסות ליצור שגרה בתוך אי השגרה הזאת.
ויצירת שגרה היא חשובה במיוחד עבור ילדים.
כי גם אצל ילדים מופעל אותו מנגנון הישרדותי, אבל אצלם יש עוד אלמנט: חוסר בניסיון חיים וחוסר בשלות של מערכות פנימיות ורגשיות, וזה עלול לטלטל אותם עוד יותר.
לכן שגרה שכוללת יחד, הרבה מגע, שיחה, צחוק, משחקים, מאוד עוזרת לילדים להתייצב ולהירגע, כי הם רואים שאנחנו ההורים לוקחים אחריות ושליטה ומובילים את המצב בבית למקום יציב יותר.
זה גם עוזר לנו כמובן, כי כשיש מה לעשות, כשאנחנו פעילים ולא רק שוקעים בתוך הקושי, כשיש קצת צחוק, חיבוקים ויחד, גם לנו קל יותר.
נכון, זה דורש מאמץ, למשוך את עצמנו לפעמים מהחדשות בכוח, אבל זה נותן כוחות (ראו למשל את סרטון המדיטציה שהעליתי שבוע שעבר, זה יכול לעזור).
לכתוב את הפוסטים האלו עוזר גם לי ואני מקווה שגם לכם. תודה שאתם קוראים מאפשרים את זה 🙏